החלטה בתיק בש"פ 5682/12

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (מפי כב' השופט א' אינפלד), בתיק מ"ת 15468-05-12, מיום 9.7.2012, בגדרה נעצר העורר עד לתום ההליכים במשפטו.

עובדות כתב האישום שהוגש נגד העורר

בכתב אישום, שהוגש ביום 8.5.2012, לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, נגד העורר, נטען כי, ביום 14.4.2012 בסמוך לשעה 20:00, על רקע נסיבות אשר אינן ידועות בוודאות, הגיע העורר סמוך לביתו של סאלם פראחין (להלן: סאלם), אביו של יונס אלפראחין (להלן: המתלונן), ברהט, כשהוא נושא עימו אקדח. בכתב האישום מצויין, כי בין העורר למתלונן, יש היכרות מוקדמת, וכי במועד הרלבנטי לכתב האישום, התגוררו השניים בסמיכות מקום בעיר רהט. במעמד המתואר, ירה העורר, באמצעות האקדח, לעבר ביתו של סאלם מספר כדורים, אשר פגעו בתקרת הפרגולה שבחזית חצר ביתו של סאלם, כשבאותה עת, שהו בחצר הבית, ע.פ., קטין יליד 2002, וה.פ., קטין יליד 2001 (להלן: תקרית הירי הראשונה).

           בכתב האישום נטען, כי המתלונן, אשר שמע על דבר היריות לעבר בית אביו, הגיע אל הבית וסרק את המקום. לאחר מכן, פנה המתלונן אל בית אחיו, חסן פראחין (להלן: חסן), המתגורר בבית אחר ברהט, וסמוך לבית הוא ראה את העורר יחד עם מוראד וחאלד פראחין (להלן בהתאמה: מוראד; חאלד). השלושה צעקו לעברו של המתלונן "בני זונות" ו"נעיף אתכם מהשכונה". המתלונן התרחק מעט מהמקום, ותוך כדי כך, ירה העורר באמצעות האקדח, מספר יריות, כשידו מכוונת כלפי מעלה. בהמשך, כיוון העורר את האקדח לעברו של המתלונן, שעמד בפתח חצר ביתו של חסן וירה לעברו. המתלונן נפגע מהירי בבטנו, הלך מספר מטרים ונפל ארצה, כשהוא פצוע ומדמם. העורר נמלט מהמקום ברכב הנהוג על-ידי אחיו מוראד, אשר הגיע אל הזירה ואסף אותו. לאחר מכן, פונה המתלונן על-ידי אחיו עלי לתחנת מד"א ומשם הובהל לבית החולים "סורוקה" בבאר שבע. בבית החולים אובחן כי המתלונן סובל מפציעה חמורה בבטנו (להלן: תקרית הירי השנייה).

על יסוד עובדות כתב האישום, הואשם העורר בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בעבירות בנשק, לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק העונשין; ובעבירה של יריות באזור מגורים, לפי סעיף 340א לחוק העונשין.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

4.        עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד לתום ההליכים בעניינו.

           בבקשה נטען כי ברשות המשיבה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, ובכללן, הודעות המתלונן אשר זיהה את העורר כמי שירה בו; הודעות אחרים שנכחו בנקודת האירוע; ממצאים בזירת האירוע, המצביעים על פגיעות קליעים בביתו של סאלם, מציאת תרמילי אקדח סמוך לביתו של סאלם ובנקודת הירי בה נפגע המתלונן; חו"ד מומחה הקובעת כי ארבעת תרמילי האקדח נורו מאותו האקדח; והכחשת מעסיקו של העורר את טענתו כי עבד בים המלח באותו מועד.

           לטענת המשיבה, קמה עילת מעצר סטטוטורית, כנגד העורר, מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). כמו כן, קמה נגדו עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, שכן העבירות המיוחסות לעורר, והשימוש שעשה באקדח, מקימים חשש סביר ששחרורו יסכן את ביטחון הציבור. כמו כן, נטען, כי כנגד העורר קמה גם עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, שכן קיים יסוד סביר לחשש כי אם העורר ישוחרר הוא ינסה לשבש הליכי משפט ולהתחמק מאימת הדין.

           עוד טענה המשיבה, כי אומנם לעורר אין עבר פלילי, אולם תלוי ועומד נגדו כתב אישום המייחס לו החזקת סכין ופציעה בנסיבות מחמירות (להלן: כתב האישום האחר). כמו כן, נטען כי לאחר האירוע התפתחה במקום קטטה שכללה השלכת אבנים ובקבוקי תבערה, דבר המלמד על השפעת התנהגותו של העורר על סביבת האירוע. לאור האמור, כך נטען, אין כל חלופה שיש בה כדי להבטיח את מטרות המעצר, ועל כן, יש להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

החלטות בית משפט קמא

5.        ביום 3.6.2012, התקבלה החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעניינו של העורר, לאחר ששמע את טענות הצדדים. בית המשפט קבע, כי הראיות נגד העורר ביחס לתקרית הירי הראשונה, הן טובות ומוצקות, בהתבססן, בין היתר, על עדויות הקטינים אשר זיהו את העורר, כמי שביצע את הירי. אשר לראיות ביחס לתקרית הירי השנייה, נקבע, כי הן אינן חזקות, שכן אף על פי שהמתלונן העיד כי העורר הוא היורה, קיימות סתירות בגרסאותיהם של עדי ראייה, הפוגמות באיכות עדותו של המתלונן וביתר הראיות. יחד עם זאת, קבע בית המשפט, כי די בשילובן של הראיות המוצקות בתקרית הירי הראשונה, יחד עם הראיות החלשות יותר של התקרית השנייה, ובשים לב להפרכת האליבי של העורר, כדי להקים עילת מעצר מחמת מסוכנותו של העורר. עם זאת, נקבע, כי יש ליתן לצדדים הזדמנות לפרט את טיעוניהם לעניין חלופת המעצר, וזאת במועד אחר.

6.        ביום 19.6.2012, ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי, במסגרתה נקבע כי כתב האישום האחר כנגד העורר, המייחס לו קשירת קשר לדקור קרוב משפחה וביצוע המעשה בפועל, מחזק משמעותית את הערכת המסוכנות שלו, לאור קיומן של ראיות לכאורה בו. אף על פי כן, קבע בית המשפט, כי היות שמדובר באדם צעיר, מן הראוי לקבל חוות דעת של שירות המבחן בעניינו.

7.        ביום 8.7.2012, התקבל תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן בעניינו של העורר (להלן: תסקיר המעצר), בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי. מהתסקיר עולה, כי אומנם העורר הינו בחור צעיר בעל יכולות וורבליות וקוגניטיביות תקינות, אך הוא מתקשה לבחון את עצמו באופן מעמיק וכנה. שירות המבחן התרשם, כי נשקפת מהעורר רמת סיכון גבוהה להישנותה של התנהגות פורצת גבולות. שירות המבחן התייחס לחלופת המעצר המוצעת, שעיקרה מעצר בביתו של חבר המתגורר בקרית אתא, בפיקוחו שלו ושל אביו של העורר, וקבע כי אין, בשלב זה, חלופה פתוחה אשר יכולה לצמצם את רמת הסיכון הנשקפת מהעורר. זאת, לאור רמת הסיכון הגבוהה; היעדר סולחה בין הצדדים לסכסוך; הערכה כי הסכסוך עדיין נפיץ; וכן לאור הבעייתיות הנעוצה בהיותו של האב כגורם השותף לפיקוח על העורר.

8.        ביום 15.7.2012, ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעניינו של העורר. בית המשפט קבע כי אין מנוס ממעצרו של העורר עד לתום ההליכים, שכן אין ניתן לקבל את החלופה המוצעת, בשים לב לקיומן של ראיות לכאורה ולמסוכנות הנשקפת מהעורר, כמפורט בהחלטותיו הקודמות. עוד נקבע, כי מסוכנותו של העורר נלמדת אף מכתב האישום האחר, המייחס לו עבירות של אלימות חמורה. בית המשפט עמד על כך ששירות המבחן התרשם כי, בשלב זה, אין חלופה פתוחה, אשר יכולה לצמצם את רמת הסיכון הנשקפת מהעורר. ועל כן, החליט כי יש לעצור את העורר עד לתום ההליכים.

עררו של העורר

9.        בערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי, נטען על-ידי בא כוח העורר, כי לא היה מקום להורות על מעצרו של העורר, לאור חולשת הראיות ביחס לתקרית הירי השנייה, שעל-פי עובדותיו הינו חמור יותר מהתקרית הראשונה. ביחס לתקרית הראשונה, נטען, כי היו מעורבים נוספים, אשר אינם נותנים את הדין ביחד עם העורר. לטענת בא כוח העורר, לאור נסיבות אלו ובהתחשב בכך שלעורר אין עבר פלילי, היה על בית משפט קמא לעשות כל מאמץ, על-מנת לאפשר את שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

           בהתייחס להמלצתו של שירות המבחן, טוען בא כוח העורר, כי רמת סיכון עליה עמד שירות המבחן, אינה לוקחת בחשבון את החולשה בראיות שקבע בית המשפט ביחס לתקרית הירי השנייה, וכן את העובדה כי ניתן להפיג את מסוכנותו באמצעות חלופה הרמטית ומרוחקת מאזור הסכסוך. עוד נטען, כי הרחקת העורר עד לקריית אתא, תוך הגבלת תנועותיו במסגרת איזוק אלקטרוני, והפקדת ערבויות, יכולה להפיג את החשש מפני מסוכנותו. כמו כן, נטען, כי היה על שירות המבחן לבחון את נפיצות הסכסוך, בהתייעצות עם זקני השבט, לא בהתבסס על דברי המתלונן.

           לפיכך, סבור בא כוח העורר, כי יש להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר נאותה, כדוגמת זו שהועמדה בפני בית משפט קמא.